<h1>ספר מצות זמניות הלכ' צומות</h1>
<h2>דף יא:</h2>
דע, ישגבך האל יתברך, כי הלכות הצומות כולם שווים, זולתי ט"ב. והוא שקראוהו רז"ל תענית צבור, כאומרם אמר שמואל אין ת"צ בבבל אלא ט"ב בלבד. ונְתַקֵן הלכותיו ומשפטיו במקומו בעזרת השם. ועתה אומר בשאר הצומות המחוייבות שהם ארבעה. השלשה מהם כתובים, והם צום הרביעי בשבעה עשר בתמוז, וצום השביעי בשלשה בתשרי, וצום העשירי בעשרה בטבת. והרביעי צום הפורים, ולא בא כתוב לא בארבעה ועשרים ולא בתלמוד, אלא שלמדנו מפי השמועה כי אחרונים מן הקדמונים תקנוה אחר חתימת התלמוד. לכן באלו הארבעה צומות אסור לאכול ולשתות בהם. ובתיקון תפלותיהם שוים, זולתי בפיוטים האמורים בהם שצריך לאמר בכל צום מהם מה שיאות לו מן הפזמונים והתחנות כמו שנסדר מהן. ואין בכל הצומות שלא יעבור היום שיפול בו' אלא עשרה בטבת בלבד, שאינו נופל לעולם ביום השבת והוא נופל ביום ששי, מה שלא יפול בו צום אחר מכל הצומות. ואמנם צום אסתר כשנופל בשבת, נקדים הצום ביום חמישי הקודם לו, כי אסור להרחיקו ליום ראשון שהוא יום פורים, ולא לצום ביום ששי שהוא אסור משום כבוד השבת. ואמנם שאר הצומות כשנופל ביום שבת, ואפילו ט"ב, ידחה ליום ראשון שלאחריו [מגילה ה' ע"א]. וצריך להזהר בהם ולהזכירם ש"ץ ביום השבת הקודם אחר ההפטרה קודם שיאמר אשרי "אחינו ישראל [שמעו] צום פלוני יום פלוני. יהפוך אותו הקב"ה לנו לששון ולשמחה, כמו שהבטיחנו בנחמות, ונאמר אמן. והענין לזה, כדי שיקבלו עליהם הצבור קודם בואו. כי אם לא יקבלוהו ולא כיונו בו אלא אחרי בואו, יקרא תענית שעות, שאינו יום צום אלא מעת שכיון לקבלו עד תשלום היום. ואמרו אין מתענין לשעות ואמרו עוד [י"ב ע"א] כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית.
<h2>דף יג:</h2>
וחייב היחיד לומר עננו בשומע תפלה בערבית שחרית ומנחה. וש"ץ אומר בשחרית ומנחה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא, ויחתום בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה. והעילה שבגללה אין היחיד אומרה כך, לפי שאין היחיד קובע ברכה לעצמו. בליל הצום אם לא הסיר שלחנו מותר לו לאכול עד עלות השחר ואע"פ שישן. ואם הסיר השלחן והשלים סעודתו ולא ישן מותר לו לאכול עד עלות השחר. ואם ישן אסור לו לאכול. וזהו שאמר בתלמוד תענית [י"ג ע"א], עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי, אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל, איתיביה אביי ישן ועמד ה"ז אוכל [וכו'], התם במתנמנם, היכי דמי מתנמנם כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מידכר. ר"ל כי אע"פ שהסיר השלחן והמאכל וישן, אם היתה שינה קלה בענין כך מותר לו לאכול. והמים דינן כדין האוכל. ומי שלקח כלי מים והזמינו לשתות מותר לשתותו עד שיעלה עמוד השחר, לאומרם בירושלמי [פ"א ה"ד], ישן עמד אסור לשתות. לא שנו אלא שלא התנה, אבל התנה מותר. והטעימה לא נחשבה אכילה למתענה, ובלבד שישמר שלא יבלע ממנו דבר. וזה לאומרם [ברכות י"ד ע"א] מטעמת א"צ ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום.
ומי ששכח ולא אמר עננו בתפלה א"צ לחזור התפלה [שבת כ"ד ע"א]. וכשיחזור ש"ץ התפלה אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים. אחר כך אומר סלח לנו אבינו כי ברוב אולתינו שגינו. אחר כך ויעבור והפזמונים הראויים ליום. אחר כך כשחטאו ישראל במדבר. וודוי. אחר כך עזרא הסופר, ויצא עד כי אל טוב וסלח אתה בא"י חנון המרבה לסלוח. ומשלים התפלה ואומר עננו בין גואל לרופא כמו שהזכרתיו. ותחנונים של שני וחמישי, והתחינה הראויה ליום. אח"כ מוציא ס"ת ויקרא בו שלשה בני אדם בפרשת ויחל משה. אחר כך ישלים התיקון כמו בשאר הימים. ויאמר המזמור הראוי ליום. ובתפלת המנחה אומר אשרי וקדיש עד למעלה [—לעילא]. אח"כ אל ארך אפים, ויוציא ס"ת ויקרא בו כמו בשחרית. ויאמר רצה ומודים וברכת כהנים, כי מה שאין אומרים ברכת כהנים במנחה בשאר הימים הוא משום שכרות, מפני שכהן ששתה רביעית יין אסור לישא את כפיו, וביום התענית אין חוששין משום שכרות [תענית כ"ו ע"ב]. וכשחל עשרה בטבת להיות ביום ששי מוציא ס"ת במנחה, אך לא יאמר תחנונים ולא נפילת אפים לכבוד שבת.
<h2>דף כו:</h2>
ומי ששכח ולא אמר עננו בתפלה א"צ לחזור התפלה [שבת כ"ד ע"א]. וכשיחזור ש"ץ התפלה אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים. אחר כך אומר סלח לנו אבינו כי ברוב אולתינו שגינו. אחר כך ויעבור והפזמונים הראויים ליום. אחר כך כשחטאו ישראל במדבר. וודוי. אחר כך עזרא הסופר, ויצא עד כי אל טוב וסלח אתה בא"י חנון המרבה לסלוח. ומשלים התפלה ואומר עננו בין גואל לרופא כמו שהזכרתיו. ותחנונים של שני וחמישי, והתחינה הראויה ליום. אח"כ מוציא ס"ת ויקרא בו שלשה בני אדם בפרשת ויחל משה. אחר כך ישלים התיקון כמו בשאר הימים. ויאמר המזמור הראוי ליום. ובתפלת המנחה אומר אשרי וקדיש עד למעלה [—לעילא]. אח"כ אל ארך אפים, ויוציא ס"ת ויקרא בו כמו בשחרית. ויאמר רצה ומודים וברכת כהנים, כי מה שאין אומרים ברכת כהנים במנחה בשאר הימים הוא משום שכרות, מפני שכהן ששתה רביעית יין אסור לישא את כפיו, וביום התענית אין חוששין משום שכרות. וכשחל עשרה בטבת להיות ביום ששי מוציא ס"ת במנחה, אך לא יאמר תחנונים ולא נפילת אפים לכבוד שבת.
